אחד הנושאים שגורמים למריבות בלתי פוסקות בבית.
מכירים את הסיטואציה?
אנחנו רוצים לשבת לארוחת הערב עם כל בני המשפחה,
או מבקשים שיסדר את החדר, או הגיע הזמן ללכת לישון.
קוראים לילד, אבל אין קול ואין עונה.
כן, הוא "תקוע" מול אחד המסכים. אייפד, פלייסטשיין, פאלפון...
בקיצור, אין עם מי לדבר.
לך תיצור תקשורת עכשיו, לך תבנה איזה שיתוף פעולה.
הבעיה (אני בטוחה) מוכרת לכולנו.
רובנו מוצאים את עצמנו מתמודדים עם הנושא הלא פשוט הזה.
קיימת כאן מלחמה יומיומית, מלחמה מתישה.
לעיתים כבר לא ברור לנו מה נכון, כמה שעות מסך כדאי לאפשר,
ועוד אין סוף התלבטויות. יש מקרים בהם אנחנו "שמים לעצמנו רגל"
שאנחנו מאשרים את מה שאתמול אסרנו, כי אנחנו כבר עייפים.
לפעמים אנחנו מרגישים שהשליטה כבר לא בידיים שלנו.
אפשר להבין מאיפה נובע הלחץ, צפייה במסכים ממכרת.
איך נשמור על איזון?
איך נעבור את החופש בלי מלחמות מתישות?
מה לא נעשה:
לא נאמר משפטים כמו, "אולי די כבר עם הפלאפון",
"תכבה את הטלוויזיה וקח ספר"
"אנתק לך את האינטרנט" וכו'.
זה לא יעיל וזה יוצר אנטי.
לא נוכל לצפות שהילדים יתנתקו בעצמם מהמסכים.
זה חלק מהחיים שלהם ומחיי החברה.
בכדי שהם יתנתקו מהמסכים צריכה להיות אטרקציה גדולה יותר.
גם לא נשתמש בעונשים או בפרסים סביב המסכים ("תסדר את החדר אחזיר לך את הפאלפון", "אם לא תסדר את החדר אנתק לך את האינטרנט").
כיוון שזה יוצר מתחים וויכוחים .
מה כן עוזר:
✔️לקבוע עם הילדים זמנים ללא מסך – חשוב לזהות את הזמנים
שהמסך מפריע לשגרת היום ולהציב גבול ברור.
לדוגמא: "בלי מסך בלילה", "בלי מסך בזמן שמתלבשים" "בלי מסך
בזמן האוכל".
✔️עקביות – נכון, קשה ליישם במיוחד בחופשת הקיץ.
כאשר אנחנו נהיה עקביים בנוגע לזמני השימוש במסכים, בהדרגה
הילדים יפנימו את הזמנים והוויכוח שמאפיין כמעט כל הורה וילד ילך
ויפחת.
חשוב! להימנע משינויים קיצוניים יום שלם מול המסכים ויום אחר
להגביל.
חוסר עקביות יוצר תסכול ומתח מיותר.
✔️לחשוב עם הילדים על אלטרנטיבות – המסך ממלא את כל זמנם,
מבחינתם, אם אין מסך אין להם מה לעשות.
במקום לכעוס על החשיבה, נפגין אמפתיה ונעזור להם למצוא
תחליפים.
לדוגמא: נעודד אותם ליזום מפגשים חברתיים,
לחשוב ביחד על תחביב או חוג למלא את זמנם.
נעזור להם לסדר את שגרת יומם, זמן לקצת לימודים,
מטלות שצריכים לעשות.
הכל בשיחה נעימה ורגועה.
✔️לעדכן מראש – כשאנחנו מעוניינים לרתום את הילדים לפעילות
כלשהי שעשויה להיות פחות אטרקטיבית מהמסכים, והיא עלולה
"להדליק" מריבה עם הילד,
נעשה זאת בדרך רגועה ונבקש מהילד: "תוכל לרוקן את המדיח עד
שאגיע הביתה בצהרים?",
עם עידוד מלא אחרי הביצוע ("ממש עזרת לי, תודה"),
תוך עדכון מראש (למשל נשלח וואטסאפ: "אני בדרך חזרה מהעבודה
תוכל לפנות את המדיח? תודה").
✔️מתן בחירה במידת האפשר כשזו אינה מטלה דחופה ("אשמח אם
תוכל לעזור לי לסדר את המחסן, בוא נקבע יום ושעה שמתאימים לך")
וגם כשזו מטלה שמחכה לביצוע ("תוכל להוריד את האשפה אחרי
שייגמר הפרק? תודה"), ועם זאת לא לחשוב שהם יזכרו לבד, זה לא
בראש מעייניהם.
הם לא עושים לנו דווקא. לתזכר, בעדינות ובלי האשמות ("למה צריך
לבקש מיליון פעמים אותו הדבר?").
קיץ נעים, רגוע ובטוח
סיגלית❤️